הפער שיוצר העישון בין המעשן לבין עצמו הוא בלתי ניתן לשיעור. רק כשסוף סוף מתרחשת הגמילה מהעישון, מבין המעשן את העולם השיקרי שבו בילה את רוב חייו.

נתחיל בשקר הגדול מכולם: זה טעים לי, אני אוהב לעשן. האמנם? מעשן יקר, הרשה לי בבקשה לקחת אותך למסע אחורה בזמן, אל אותו היום שבו עישנת את הסיגריה הראשונה שלך, או השניה, או השלישית. זוכר? בטח שכן! איך אפשר לשכוח את אותה תחושת גועל / בחילה / סחרחורת שחשת? כן כן, אתה אינך יוצא דופן. כולם כולל כולם חווים ככה את הסיגריות הראשונות. ומה לדעתך ניסה גופך הנאמן להגיד לך בכל הכלים העומדים לרשותו?

יופי נחמה, נכון. סיגריה זה איכס. אבל מי אתה שתיתן לגוף שלך להפריע לך להיות קול, אחד מהחברה? אתה לא פראייר, אתה ממשיך לעשן! ונכון, עוד סיגריה ועוד סיגריה ולאט לאט סתמת לגוף את הפה, וגם את הריאות והוא כבר לא אומר לך את מה שאתה לא רוצה לשמוע. שסיגריה זה כלל לא טעים לו, ולא נעים. שבעצם זה ממש ממש מגעיל. עכשיו הגוף שלך יאמר לך את מה שאתה אומר לו להגיד. שסיגריה זה אחלה, זה כיף. ואתה מאמין, למה לא? אתה קובע!!

עוד שקר גדול הוא זה שאומר שסיגריה היא החברה הכי טובה שלך. נו באמת, אם אלו החברים שלך, אתה צריך טיפול פסיכולוגי דחוף. ואני לתומי חשבתי שחברים אלו הם אנשים שאוהבים אותך ורוצים בטובתך. הסיגריה בעצם פוגעת בך, מרעילה והורגת אותך בצורה סיסטמטית. כמה תלושים מהמציאות צריכים להיות בשביל לחשוב (וכל מעשן חושב את זה) שסיגריה היא ידידת אמת.

ויש גם את השקרים היותר קטנים. למשל, שסיגריה עוזרת לך להירגע. אם תעצור רגע ובאמת תשים לב למה שבאמת קורה לך בעת שאתה מעשן סיגריה תגלה שלא רק שאינה מרגיעה אותך, אלא להיפך. היא מורידה לך את האנרגיה וגם את מצב הרוח. אבל אתה כבר מיומן היטב לא להקשיב לאמת הפנימית שלך בכל מה שקשור לסיגריות. מה שכן מרגיע בכל פעולת עישון הסיגריות זו דוקא הנשימה העמוקה שלוקחים כששואפים עשן. שאיפה עמוקה זה אחד מהמנגנונים הידועים של הגוף להירגעות, זה דבר ידוע. אולם, בשביל לקחת נשימה עמוקה ממש לא צריכים את הסיגריה. את זה אפשר לעשות גם לבד.