ההתמכרות לסיגריות כגיס חמישי
ההתמכרות לסיגריות או לכל דבר אחר הופכת להיות חלק ממבנה האישיות שלנו, עד שאין המכור יודע להבדיל בינו לבינה.
חושב המכור שהוא וההתמכרות אחד הם, אך אין דבר רחוק יותר מן האמת.
להתמכרות מטרה אחת – להשאיר את המכור צמוד לאותו הרגל מגונה, וכדי להשיג מטרה זו, אינה בוחלת באמצעים. במילחמה כמו במילחמה – הכל כשר.
ההתמכרות, למשל, משקרת בלי בושה. לוחשת היא באוזניו של המעשן כי בלי סיגריות חייו לא יהיו חיים, שינטל מהם הטעם והשימחה והצבע.
טוענת היא בשכנוע רב כי מי יהיה בלי סיגריה? הוא כבר לא יהיה הוא.
מפחידה היא אותו כי לא יוכל להתמודד עם קשיי החיים וגם עם הרגעים השמחים והטובים.
ההתמכרות מתגלה ל מכור בתור החשבות הכי הגיוניות שלו: ברור שעכשיו זה לא הזמן להפסיק לעשן, כי דודה מניה חולה ויש פרוייקט מלחיץ בעבודה ובכלל, הרי זה קשה מידי וממילא לא תצליח, אז למה לנסות? סתם להיכשל ולהתבאס? לא, עדיף כבר להמשיך לעשן….
וככה עוברים הימים ועוברות השנים וההתמכרות ממשיכה בשלה, היא לא תתיאש אף פעם. גמילה מעישון? עוד רחוק היום..
ורק על המעשן מוטלת המשימה לשים קץ לקרקס השקרים הזה ולקבל החלטה שדי, לא עוד!!
אין זמן טוב יותר מעכשיו, החיים בלי סיגריות יהיו לא פחות טובים, אם לא יותר (כל מה שצריך זה להסתכל על אנשים סביבנו שלא מעשנים – הם לא נראים פחות מאושרים מחבריהם המעשנים) וכן, גם אם יהיה קצת קשה בהתחלה – זה אפשרי!! עובדה, אנשים אחרים הצליחו והם חשבו בדיוק כמוך.
ולכן מעשן יקר, מספיק להאמין לשקרים ולטמון את הראש באדמה… דע את האוייב שלך, גם אם הוא שוכן בתוכך פנימה ומגר אותו מייד.
חזק ועוצמתי ככל שיהיה, אין הוא יותר חזק ממך