תת המודע שלנו מלא באמונות שנוצרו ונקלטו לאורך חיינו מהורים, בני משפחה, חברים, מורים וסביבה. לרוע המזל, כילדים, לא היתה לנו שליטה על האינפורמציה שנכנסה פנימה, ולא פעם עוותה האינפורמציה על ידי מתן פרשנות שגויה לסיטואציה על ידינו.

בפועל, אנו מוצאים את עצמינו חיים עם שלל אמונות ודעות, שעוצרות ומעכבות אותנו באינסוף דרכים. אמונות כגון: אנו לא אהובים / רצויים/ שווים וכו’. אני לא יפה מספיק / חכמה מספיק/ רזה וכו’. פחדים, חוסר ביטחון, חוסר מוטיבציה, השמנה, שלל מחלות, עוני ועוד מקורם באמונות השוכנות עמוק בתת המודע.

והטיפול צריך לגעת בשורש הבעיה. קשה מאוד דרך הרציונל וההיגיון בלבד לשנות אמונה כמו “אני לא ראוי לאהבה כי אני שמן”, שיושבת לה שם כבר 30 שנה, וקיבלה אין ספור חיזוקים במהלך השנים. כי כאשר אנו מאמינם במשהו, אנו מייצרים את החוויה שתחזק לנו את האמונה שלנו שוב ושוב ושוב. ואם קורה משהו אחר, שיכול להעיד כי אין זו האמת, אנו נוטים לבטל, לשכוח ולהדחיק. אנו נוטים להתנגד לכל דבר חדש שלא תואם את מערכת האמונות שלנו, קשה וכואבת ככל שתהיה.

והסיבה העיקרית לכך היא הפחד מהלא נודע. כל דבר שהוא מוכר וידוע הוא מרגיע ולו רק משום היותו מוכר ונוח. זו עדיין יכולה להיות חוויה או מחשבה מכאיבה, מפחידה ומייסרת, אבל הפחד מהלא נודע גדול אף יותר. וכך אנו זוכים לראות את אותם אנשים שעברו התעללות כילדים נמצאים במערכות יחסים בהן הם עוברים התעללות, או מתעללים בעצמם. או שרואים אנשים שעובדים כבר שנים בעבודה שהם שונאים, או חיים עם בן זוג שהם מתעבים, או מעשנים למרות שיודעים כי זה הורג ובכל זאת אין בהם את האומץ והיכולת לשנות. כי המוכר הוא מרגיע, לא מפחיד.

וכאן נכנס לתמונה התהליך של דימיון מודרך.

בתהליך של דימיון מודרך מונחה המטופל למצב של רגיעה עמוקה הן מהבחינה הגופנית – פיסית ובמקביל גם של המחשבות וההכרה. בפועל, הגוף רפוי ונינוח וההכרה שלוה ורגועה. במצב זה יכול המטופל הן לקבל מידע מתת המודע והן להזין מידע. בזמן התהליך, המוח החושב, הקופצני, הדעתני ויודע הכל הינו במצב של רגיעה, ולא מתנגד לכל דבר חדש. זה הזמן שבו אפשר לתקשר עם תת המודע ולזרוע שם זרעים שיכולים, במידה וייקלטו ויפרחו, להניב שינוי אמיתי בתפיסת העולם של המטופל. מאחר והדרך הטובה ביותר לתקשר עם תת המודע היא בסמלים ובתמונות, שאלו הם הכלים של הדימיון המודרך,יתבקש המטופל לדמיין, בתהליך מובנה, את עצמו במצב האידיאלי בו הוא שואף לראות את עצמו

תת המודע לא יודע להבחין בין דימיון למציאות. כאשר אנו “שותלים” את התמונה הרצוייה בתת המודע והוא מקבל אותה, היא מהווה כוח מניע בעבורו להפוך תמונה זו למציאות. ואז, מאחר ומחשבה יוצרת מציאות, במקום מחשבות שליליות וחיים מלאי בעוגמות נפש, אנו מוצאים עצמנו נעים לכיוון אחר.

הרציונאל מאחורי כל עבודה מסוג זה היא שאם ממילא תת המודע שלנו הוא כמו תוכנת מחשב, שעובד על פי התוכנות הקיימות בו, למה שלא נהיה אנו אלה האחראים לתוכנות המנהלות אותנו, וכך נוכל לאפשר לעצמינו חיים מלאים, הרמוניים ושופעים. זהו תהליך בו האדם לוקח אחריות על עצמו ועל חייו ובעזרת הטיפול משתחרר מכל מה שאינו נחוץ יותר.

התהליך נעשה בעבודה משותפת בין המטופל למטפל. זהו טיפול אקטיבי, בו המטופל הינו שותף מלא לכל אורך הדרך: משלב בחינת האמונות, הערכתן וקביעת סידרי עדיפות לעבודה ועד לתהליך עצמו בו המטופל מתבקש לעקוב אחר ההנחיות ולשתף במידע שמתקבל לצורך מתן משוב.